בר הטוסטים שכמעט היה
סיפור עם מוסר השכל למוכרים ולקונים עסקים
על פי החוק, אדם או גוף שמוכר עסק או כל נכס אחר, מחויב לגלות לקונה מיוזמתו כל מידע מהותי לעסקה, שהוא יודע או שאמור היה לדעת עליו. וזה כולל גם עובדות שהקונה יכול ואפילו התחייב לבדוק בכוחות עצמו.
ואיך כל זה קשור לבר טוסטים ולסיבה שהוא לא נפתח? אז ככה. יזם חרוץ החליט לרכוש זיכיון בסניף קיים של רשת "גולדות", שמתמחה בטוסט נקניק. הוא פנה לבעלים של הרשת ולזכיין היוצא של הסניף, והעסקה החלה להירקם.
החוזה שנחתם עם הזכיין היוצא כלל, בין היתר, הצהרה שלו לפיה אין צורך בהיתרים מיוחדים כדי להפעיל את הסניף. ואילו הסכם הזיכיון עם הרשת כלל את הצהרת היזם, לפיה הוא בדק את הנכס מכל ההיבטים, לרבות מבחינת רישוי עסקים - וכי הוא פוטר את הרשת מכל אחריות בעניין.
לאחר שנחתמו ההסכמים והיזם שילם לזכיין היוצא קרוב ל- 400,000 ₪, החל היזם להפעיל את הסניף, ובמקביל הגיש בקשה לקבלת רישיון עסק. להפתעתו, הבקשה נדחתה על ידי העירייה, משום שהתברר שהמבנה בו נמצא הסניף מיועד למגורים ולא לעסקי מזון. משמעות הדבר היתה שלא ניתן להפעיל סניף של הרשת במקום, כל השקעתו של היזם ירדה לטמיון והוא אף נדרש לשלם קנסות לעירייה על שימוש חורג.
היזם ההמום דרש מהרשת לממן מעבר לסניף במיקום אחר, ומשסירבה, ביטל את ההסכמים עמה ועם הזכיין היוצא. כצפוי, המקרה הגיע לבית המשפט, שם הגדילה הרשת לעשות והגישה תביעה נגדית, שגרסה שהאשמה מוטלת על היזם, משום שלא השיג רישיון עסק ולא המשיך להפעיל את הסניף, כפי שהתחייב בחוזה.
בבית המשפט הוכח שהרשת והזכיין היוצא היו מודעים לקושי בקבלת רישיון עסק לסניף, ושהם עשו יד אחת כדי להסתיר את המידע מהיזם.
וזה הרגע לחזור לתחילת הסיפור. זוכרים שמוכר מחויב להציג כל מידע שמהותי לעסקה? גם בית המשפט זכר.
המשפט המסחרי דורש הגינות ותום לב בביצוע עסקאות. מדובר בעקרון על מנחה, שמטרתו לעודד את הבטחון המסחרי. בפסיקתו, קבע בית המשפט שמרגע שהרשת והזכיין היוצא הסתירו מהיזם מידע מהותי, הם לא יכולים ליהנות מסעיפי החוזה שפוטרים אותם מאחריות.
ומה עם אחריותו של היזם? הוא הרי אמור היה לבדוק את הנכס טרם הקניה, ואף אישר שעשה זאת ושהנכס מתאים לצרכיו. ובלשון משפטית, "יזהר הקונה". כאן נכנסים לפעולה חוק המכר, חוק החוזים והלכת בית המשפט העליון, שמטילים את מלוא האחריות על המוכר, שהעובדות מצויות בידיעתו. ובעוד שזהירותו של הקונה חשובה, היא אינה פוטרת את המוכר מחובת הגילוי המוטלת עליו. כלומר, במקרה הזה "יזהר המוכר" גובר על "יזהר הקונה".
ואכן, בית המשפט קבע שהאשמה כולה מוטלת על הרשת ועל הזכיין היוצא, משום שבחרו להסתיר מהיזם את המידע. הם חויבו בהשבת מלוא הסכומים ששולמו על ידי היזם במסגרת העסקה ובתשלום פיצויים עקב הפרת חוזה.
אז מה למדנו היום? שבמקרים כגון זה, החוק מעדיף להגן על הקונה שמעמדו נחות ממעמד המוכר, על פני עקרון חופש החוזים. ולכן, מוכר שהסתיר מידע מקונה לא יוכל להסתתר מאחורי סעיפי פטור חוזיים. אפילו הפרת התחייבות ורשלנות חמורה מצד הקונה, שלא בדק את הנכס, לא יפחיתו מאחריות המוכר והוא לא יוכל לטעון ל"אשם תורם" מצד הקונה.
יש לכם שאלה בנושא רכישה ומכירה של עסקים או בנושא חוזי זכיינות? רוצים להתייעץ בכל נושא משפטי הנכלל בתחומי עיסוקינו? אתם מוזמנים לפנות אלינו ונשמח לסייע.
המידע המוצג במאמרינו הינו מידע כללי ואינו מיועד לספק מענה למקרה ספציפי. וכן, הגם שאנו עושים מאמצים לספק מידע מדויק ככל הניתן, אין באפשרותנו להבטיח כי המידע מלא ו/או עדכני ו/או מדויק. אין האמור במאמרים מהווה המלצה כלשהי או ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו.