בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות בקרב חברות ואנשי עסקים לצורך להגן על נכסי הקניין הרוחני שלהם. אולם, גם אם אנשים נותנים את הדעת על הצורך להגן על זכויות היוצרים שלהם מול גורמים החיצוניים לעסק שלהם, במרבית המקרים, אין הם נותנים את הדעת ואין הם מסדירים את נושא זכויות היוצרים מול שותפיהם העסקיים.
מדוע חשוב להסדיר את נושא זכויות היוצרים בהסכם שותפות?
ראשית, במידה ואחד השותפים הוא בעל זכויות יוצרים ביצירה, והשותפים מעוניינים להשתמש באותה יצירה במסגרת העסק המשותף, הרי שעל אותו שותף להגן על זכויות היוצרים שלו ביצירה מול שותפיו, כמו מול כל גורם אחר. עליו להסדיר את האופן שבו השותפות תעשה שימוש ביצירה ואת המגבלות שיוטלו על השותפות ועל שותפיו בקשר לכך.
שנית, וזהו ההיבט שמאמר זה מתמקד בו: בכל הנוגע ליצירות שנוצרו במהלך ובמסגרת פעילותה של השותפות, הרי שהשותפים עשויים למצוא עצמם בעלים במשותף של זכויות היוצרים ביצירות אלה.
מתי יתעוררו הבעיות? כאשר הצדדים יפרקו את השותפות ביניהם וכל צד יבקש לעשות שימוש עצמאי ביצירות, בנפרד מהאחר. שכן, בהעדר הסכם בין השותפים, השאלה היא כיצד ישתמשו בזכות המשותפת. האם כל אחד מבעלי זכות היוצרים יכול לעשות שימוש מסחרי חופשי בזכות היוצרים, כראות עיניו? האם הוא חייב במקרה כזה לשתף את האחר ברווחים כתוצאה משימוש כזה? או שמא, אף אחד מבעלי זכות היוצרים המשותפת לא יכול לעשות בה שימוש ללא הסכמת האחר.
בעלות משותפת ביצירה יכולה להיווצר במספר אופנים. כך לדוג', השותפים יהיו בעלים במשותף ביצירה במקרה שבו כל אחד מהשותפים תרם ליצירת היצירה ולא ניתן להבחין בחלקו של כל אחד מהם ביצירה.
בעלות משותפת יכולה להיווצר גם במקרה שבו היצירה נוצרה על ידי עובד של השותפות/החברה. אמנם, ככלל, הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה הוא היוצר, אולם, יש לכך חריגים. אחד החריגים הוא יצירה שנוצרה על ידי עובד. במקרה זה נקבע בחוק כי, המעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת.
על קושי זה עמד בית המשפט העליון כבר בפרשת סיוון נ' שפר ואולם, בנסיבות אותו מקרה, לא ראה בית המשפט צורך להכריע בשאלת השימוש החד צדדי בזכות היוצרים ביצירה משותפת והשאיר זאת בצריך עיון.
בפס"ד קסטנר נ' יפרח שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 1.4.11, נדון סכסוך בין שתי שותפות לשעבר שבו כל אחת טענה לבעלות על זכויות היוצרים ביצירות שנוצרו במסגרת השותפות. השאלה שעמדה על הפרק הייתה: למי שייכות זכויות היוצרים ביצירות שנוצרו במהלך עסקיה של השותפות, לאחר פירוק השותפות.
לצורך כך, בחן בית המשפט, ראשית, את השאלה, מי היו הבעלים של זכויות היוצרים במהלך פעילותה של השותפות המקורית. נקבע כי, אם היצירות נוצרו על ידי עובדיה של השותפות, הרי במהלך פעילותה של השותפות, בהעדר הסכם אחר, הזכויות ביצירות היו נכסיה של השותפות עצמה.
מכאן המשיך בית המשפט וקבע כי הואיל ובנסיבות אותו עניין הוסכם על שותפות בעסק ללא החרגה של זכויות היוצרים שיצמחו מפעילותו, הרי משפורקה השותפות, כל עוד לא נקבע אחרת בהסכם פירוק השותפות, הבעלות בזכויות היוצרים ביצירות שנוצרו במהלך פעילותה של השותפות המקורית, ממשיכה להיות משותפת לשתי השותפות לשעבר, גם לאחר הפירוק.
בשלב הבא, הואיל וכאמור, השותפות לא הסדירו ביניהן את דבר השימוש ביצירות לאחר פירוק השותפות, נדרש בית המשפט להכריע מהי זכות השימוש העומדת לכל אחת מהן ביצירות המשותפות.
הקושי נובע מכך שחוק זכות יוצרים אינו מסדיר את מערכת היחסים בין בעלים משותפים בזכויות יוצרים ובית המשפט נדרש לדינים אחרים.
לצורך ההכרעה בסוגיה, פנה בית המשפט להוראות חוק המקרקעין, הדנות ביחסי שיתוף במקרקעין וחלות גם לגבי שיתוף במיטלטלין. לפי הוראת סעיף 31(א)(1) לחוק המקרקעין, כל שותף רשאי, ללא הסכמת יתר השותפים, להשתמש בנכס המשותף שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר.
בפרשת קסטנר הנ"ל, כל אחת מהשותפות ביקשה לעשות ביצירות אותו שימוש בדיוק שביקשה האחרת (הצגת היצירות באינטרנט לצרכיי שיווק העסק שלה). בית המשפט קבע כי, בנסיבות אלה, התנגדותה של שותפה אחת לשימוש שעושה ביצירות השותפה השנייה אינה יכולה לעמוד במבחן הסבירות ולכן, בהעדר הסכם, כל אחת מהשותפות רשאית להמשיך ולעשות שימוש זה ביצירות.
ראינו אם כן, שבמצב בו אין הסכם בין השותפים המסדיר את נושא הזכויות ביצירות המשותפות, יתקלו השותפים, בשלב כזה או אחר, בקושי כאשר יבקשו לנצל באופן חד צדדי את היצירות המשותפות. ללא הסכם, שימוש ביצירות המשותפות על ידי האחד, עלול להיחשב כהפרת זכויות היוצרים של האחר.
הסכם שמגבש ומבטא את רצונות הצדדים עשוי למנוע ואף לפתור מחלוקות טוב יותר מאשר אם נסמוך לצורך כך על הוראות הדין. בנסיבות של בעלות משותפת בזכויות יוצרים, בהעדר הסכם, הקושי אף גדול יותר לאור העובדה שההסדר הקבוע בחוק המקרקעין אינו נותן מענה ברור. הסדר זה קובע מבחן של סבירות, שהינו מבחן עמום שבית המשפט יוצק לו תוכן לפי שיקול דעתו. הרי השאלה שתמיד תתעורר במקרה של מחלוקת תהיה, האם השימוש שעושה אחד השותפים, הינו "שימוש סביר".
אציין עוד בהקשר זה כי, לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה בפסק הדין בפרשת קסטנר, קשה יהיה להשליך ממנו לגבי סבירות השימוש במקרים אחרים.
לסיכום, הדרך הטובה ביותר להימנע ממחלוקות לגבי ניצול יצירות שבבעלות משותפת היא לערוך, באמצעות עורך דין מנוסה ובקיא בתחום, הסכם שותפות מסודר שיפרט, בין היתר, מהן זכויותיו של כל אחד מהשותפים בנוגע להיקף השימוש ביצירות המשותפות ומהן חובותיו כלפי שותפיו, הן במהלך השותפות והן לאחר פירוק השותפות.
ינואר 2013
המידע המוצג במאמרינו הינו מידע כללי ואינו מיועד לספק מענה למקרה ספציפי. וכן, הגם שאנו עושים מאמצים לספק מידע מדויק ככל הניתן, אין באפשרותנו להבטיח כי המידע מלא ו/או עדכני ו/או מדויק. אין האמור במאמרים מהווה המלצה כלשהי או ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו.